מסכת פסחים
פרק א'
משנה א'
או לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר-אפי' שמותר לאכול עד יד' בצהוריי'ם, בודקים בלילה כיוון שבלילה כולם נמצאים, וגם שהנר יפה ללילה מאשר ליום.
כל מקום שאין בו חמץ אין צריך בדיקה.
ולמה אמרו שתי שורות במרתף?-חמץ זה מקום שלא מכניסים אליו חמץ, למה צריך לבדוק שם 2 שורות של חביות?
מקום שמכניס בו חמץ-מרתף שהוא מוציא משם יי'ן לסעודה ויש חשש שירד אם חמץ להוציא יי'ן, צריך לבדוק שתי שורות.
ואיזהו שתי שורות?
בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף-המרתף מסודר שורות שורות אחת על השניי'ה, צריך לבדוק אם יש חמץ בשורה הקדמית ומה שאחרי'ה,/שורה קדמית ושורה עליונה.
וב"ה אומרים: שתי שורות החיצוניות שהן העליונות-שתי השורות הקדמיות מלמעלה בטור הראשון/שתי השורות הראשונות בשורה העליונה.
לדעת בית שמאי-לפי פירוש א'-השורה אדום כחולבן(הקדמית-כל תשעת החביות(קוביות)והשורה שאחריה הכחולבן(גם כל תשעת החביות(קוביות),
לפי פירוש ב'-השורה האדומה והכחולה למעלה.
לדעת בית הלל- לפי פירוש א'-שתי השורות העליונות באדום(הקרובות לכחול)
לפי פירוש ב'-שתי שורות בכחול(השורה עם האדום, והשורה שאחרי'ה)
משנה ב'
אין חוששים שמא גררה חולדה מבית לבית, וממקום למקום-לא חוששים שאחרי בדיקת חמץ גררה חולדה חמץ למקום שכבר בדקו בו.
דאם כן, מחצר לחצר, ומעיר לעיר, אין לדבר סוף.
משנה ג'-מתי אפשר לבדוק חמץ.
ר"י אומר: בודקין אור לארבעה עשר, ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור-לא אחרי כיוון שחוששים שמא ימצא חמץ ויאכל אותו.
וחכמים אומרים:-חכמים לא חוששים שאם ימצא יאכל.
לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר,
לא בדר בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד(חול המועד),
לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד-כדי שלא יאכל חמץ שעבר עליו הפסח.
ומה שמשיי'ר יניחנו בצנעה-את האוכל שמשאיר בערב יד' ליד' בבוקר עד שעת הביעור צריך לשמור בצנעה.
כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו-אם יתפזר החמץ הוא יצטרך לעשות שוב בדיקה
משנה ד'
(א)ר' מאיר אומר: אוכלין כל חמש, ושורפין בתחילת שש- ב-יד' מורת לאכול עד השעה החמישית ובשעה השישית צריך לשרוף, אפי' שמותר לאכול עד חצות, גוזרים שמא יתבלבל בשעות ויאכל אחרי חצות.
(ב)ור' י'הודה אומר: אוכלין כל ארבע ותולין(נהנים) כל חמש ושורפין בתחילת שש
משנה ה'
ועוד אמר ר' י'הודה: שתי חלות של תודה פסולות(עבר זמן אכילתם)מונחות על גג האיצטבא-מקום גבוה בהר הבית,
כל זמן שמונחות העם אוכלין-זה סימן שעדיי'ן מותר לאכול חמץ.
ניטלה אחת תולין(נהנים מהחמץ), לא אוכלין ולא שורפין(לא חיי'בים לשרוף).
נטלו שתי'הן התחילו כל העם שורפין.
(ג)רבן גמליאל אומר: חולין נאכלים-חמץ חולין נאכל בארבע שעות ראשונות של היום.
ובתרומה כל חמש-כהנים אוכלים חמץ תרומה גם בשעה החמשית.
ושורפין בתחילת שש.
משנה ו'
ר' חנינא סגם הכהנים(סגן כהן גדול)אומר:
מימי'הם של כהנים, לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד(ולד ולד) הטומאה, עם הבשר שנטמא באב הטומאה-שרפו ביחד גם בשר שנטמא משני לטומאה ונעשה שלישי, וגם בשר שנטמא מאב ונעשה ראשון
אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו-אפי' שזה מוסיף טומאה לבשר שנעשה שלישי(עכשיו הוא י'הי'ה שני)
הוסיף ר' עקיבא ואמר:
מימי'הם של כהנים, לא נמנעו מלהדליק את השמן שנטמא בטבול יום(טמא שטבל ולא העריב שמשו, הוא שני ועושה שלישי)
בנר(נר מתכת) שנטמא בטמא מת(ונעשה ראשון)-בנר מתכת יש חומרה שהוא נטמא בטומאה שנגע בה.
אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו-מוסיף טומאה לשמן שהוא שלישי.
משנה ז'
אמר ר' מאיר: מדברי'הם(של ר' חנינא סגן הכהנים ור' עקיבא) למדנו,
ששורפין תרומה טהורה(חמץ תרומה)עם הטמאה בפסח-כיוון שצריך לשרוף את התרומה שהיא חמץ, לא מצווים על שמירתה בטהרה.
אמר ר' יוסי אינה מן המדה-שריפת תרומת חמץ טהורה עם טמאה, ושריפת תרומה טמאה עם תרומה טמאה בטומאה יותר חמורה זה לא אותו דבר,מה שר' חנינא ור' עקיבא אמרו זה שמותר להוסיף טומאה, ובמקרה הזה מטמאים תרומה טהורה.
ומודים ר' אליעזר ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה-כשורפין בפסח את החמץ, שורפין את התרומה הטהורה והטמאה בנפרד, כדי שלא תיטמא התרומה הטהורה
על מה נחלקו? על התלוי'ה(תרומה ספק טמאה) ועל הטמאה,
שר' אליעזר אומר:תשרף זו לעצמה וזו לעצמה-צריך לשמור על התרומה בטהרה, אפי' שהיא ספק טמאה.
ור' י'הושע אומר: שתי'הן כאחת-כיוון שהתרומה ספק טמאה, לא צריך לשמור על טהרתה.