פרק ג'
משנה א'
אלו עוברין בפסח-איזה דברים צריך לבער:
כתח הבבלי-רוטב העשוי מפירורי לחם וחלב,
ושכר המדי-שכר שעושים משעורים שרויי'ם במים(בירה),
וחומץ האדומי-חומץ יי'ן עם שעורים.
וזתום המצרי-שכר שעושים משכר וכרכור מלח,
כל אלה הם ארבע "מיני מדינה"=חמץ גמור בתערובת, בכל אחד יש דגן, ואין בהם כדי אכילת פרס.
וזומן של צבעים-מים מעורבין בסובין(סוג של צבע)
ועמילן של טבחים-לחם שאופים מתבואה בשליש גידולה, ושמים אותו על הקדרה כדי שישאב לכלוכים.
וקולן של סופרים-דבק שעושים מקמח ומים
כל אלה הם חמץ נוקשה=לא ראויי'ם לאכילה.
ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים(בושם)-יש בהם חמץ.
זה הכלל(לדעת ת"ק):
כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח-צריך ביעור.
הרי אלו בהזהרה("כל מחמצת לא תאכלו"), ואין בהם מישום כרת-פטור אבל אסור, רק על חמץ ממש מתחיי'בים כרת.
משנה ב'
בצק שבסדקי הערבה-חתיכות בצק שדבוקות לקערה.
אם יש כזית במקום אחד חיב לבער-אם יש כזית בצק חוששים שהוא יקח אותו כיוון שכזית זה חשוב.
ואם לאו בטל במיעוטו-הוא נחשב חלק מהכלי.
אם הבצק סותם חור, אפי' יותר מכזית לא צריך לבער, כייון שנוח לו שהוא סותם, והוא לא יוציא אותו.
וכן לענין הטומאה בפסח-אם נגע עכבר בבצק, אם יש בו כזית הבצק נטמא ולא כל הקערה, ואם פחות מכזית כל הקערה נטמאה.
אם מקפיד עליו חוצץ-אם הוא רוצה להוציא את הבצק הוא לא מתחבר לקערה ומטמא אותה.
ואם רוצה בקיומה הרי הוא כערבה-אם הבצק סותם חור, הוא לא יוציא אותו לכן הוא נחשב מחובר לקערה.
בצק החרש-בצק שאין בו סימני חימוץ\מכים אותו ולא משמיע קול\יבש כחרס.
אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור-אם שני אנשים עשו בצק באותו זמן, אם אחד החמיץ, אומרים שגם השני החמיץ אפי' שהוא חרש. והוא אסור מישום חמץ בפסח.
אם אין עוד בתק שעשו והחמיץ, אחרי 24 דקות הבצק החמיץ.
משנה ג-
חלה טמאה:
א)אי אפשר לאכול אותה כיוון שהיא טמאה.
ב)אי אפשר לשרוף אותה כיוון שלא שורפים קודשים ביום טוב.
ג)אסור להשאיר אותה כיוון שהיא תחמיץ.
אי אפשר לאפות אותה-אסור לאכול אותה ולכן היא לא אוכל נפש.
כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב?
ר' אליעזר אומר:
לא תקרא לה שם עד שתאפה-מפרישים את החלה אחרי האפי'ה וכך היא לא תחמיץ
ר' י'הודה בן בתירא אומר:
תטיל בצונן-טובלים אותה במים קרים, וכך היא לא מחמיצה.
אמר ר' י'הושע:
לא זה הוא חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ובבל ימצא-לא מתחיי'בים על חלה בבל יראה, כיוון שהוא לא של המפריש,
אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב(מוצאי יום טוב), ואם החמיצה החמיצה-הוא חמץ של אחרים ולא עוברים עליו ב"בל יראה" וב"בל ימצא"
משנה ד'
רבן גמליאל אומר:
שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו-לא חוששים שעד שיגיע תור האחרונה הבצק שלה יחמיץ.
וחכמים אומרים:
שלש נשים עוסקות בבצק, אחת לשדה, ואחת עורכת, ואחת אופה.
ר' עקיבא אומר:
לא כל הנשים(לא כולן זריזות), ולא כל העצים, ולא כל התנורים שווים(לא כל התנורים אופים מהר)-ולכן צריך להחמיר כחכמים.
זה הכלל: תפח תלתוש בצונן-אם הבצק התחיל לתפוח, צריך להרטיב אותו במים קרים.
משנה ה'
שאור(בצק שלא החמיץ לגמרי)-ישרף והאוכלו פטור-דינו כחמץ נוקשה, כיוון שאינו ראוי לאכילה.
סדוק(בצק שנעשו בו סדקים-סימני חימוץ)ישרף, והאוכלו חיב כרת-חמץ גמור.
איזהו שאור?
כקרני חגבים-התחילו להיות סדקים בבצק בגודל של קרני חגבים.
סדוק?
שנתערבו סדקיו זה בזה-יש הרבה סדקים.
דברי ר' י'הודה.
וחכמים אומרים:
זה וזה האוכלו חיב כרת-אם יש סדקים, ואפי' קטנים חיב כרת, כיוון שלכל ססדק מלמעלה יש הרבה סדקים מלמטה.
ואיזהו שאור-מה נחשב שאור שלא חיבים עליו כרת?
כל שהכסיפו פניו, כאדם שעמדו שערותיו-בצק שנהי'ה חיוור כמו אדם שנהי'ה חיוור.
משנה ו'
ארבעה עשר שחל להיות בשבת-ליל הסדר יוצא במוצ"ש וצריך לבער בשבת.
מבערים את הכל מלפני השבת דברי ר' מאיר-צריך לבער את כל החמץ חוץ ממה שמשאירים בצנעה לשבת, כדי שלא ישאר חמץ בליל הסדר.
וחכמים אומרים: בזמנן-אם ישאר חמץ הוא יאריך לבהמות.
ר' אלעזר בר צדוק אומר: תרומה מלפני השבת וחולין בזמנם-אם ישאר חולין הוא יתן לבהמות, אבל אסור לתת תרומה לבהמות.
משנה ז'
ההולך(ב-יד') לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו(סועדה שעושים בשעת הקידושין)-דבר מצווה.
ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו,
אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצוותו-יש לו עוד זמן עד השחיטה\הברית\הסעודה, והוא יכול ללכת ולחזור.
יחזור ויבער.
ואם לאו, מבטלו בליבו-אומר "כל חמץ שיש ברשותי...".
להציל מן הדלקה, ומן הגיס(מלחמה),ומן הנהר,ומן הלסטים, ומן הדלקה, ומן המפולת-יבטל בליבו-לא משנה אם הוא יכול להספיק לחזור.
ולשבות שביתת הרשות יחזור מיי'ד-אם הלך לעשות עירוב תחומים, ובדרך נזכר שיש לו חמץ, אם העירוב לדבר רשות-חוזר, ואם העירוב לדבר מצווה אינו חוזר.
משנה ח'
וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו קדש(בשר שלמים\תודה)-אם הבשר יוצא מירושלים הוא נפסל, וטעון שריפה במקדש.
אם עבר צופים(מקום הצופה על ירושלים\שם מקום) שורפו במקומו.
ואם לאו, חוזר ושורפו לפני הבירה(בעזרה\בבית המקדש) מעצי המערכה(אם אין לו עצים(הוא אורח) הוא שורף בעצי המערכה)
ועד כמה הן חוזרים?-על איזה כמות מי שהוציא בשר קודשים\השאיר חמץ חוזרים?
ר' מאיר אומר: זה וזה כביצה-חזרתו כטומאתו, כמו שנטמאים מכביצה כך חוזרים מכביצה.
ר' י'הודה אומר: זה וזה בכזית-חזרתו כאיסורו,אסור להשאיר כזית חמץ, ואסור להוציא כזית בשר קודשים.
וחכמים אומרים: בשר קודש בכזית, וחמץ בכביצה-מישום חומרא שהחמירו בקודש.