פרק ה'-הקרבת קרבן הפסח.
משנה א'
בכל יום מקריבים שני קרבנות תמיד, של שחר ושל בין הערביי'ם,
של שחר הוא הקרבן האחרון, ושל בין הערביי'ם הוא הקרבן האחרון(מלבד בפסח שקרבן פסח קרב אחרי תמיד של בית הערביי'ם)
תמיד של בית הערביי'ם קרב בשעה ה-6.5 (שעות זמניות)
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה-למרות שזמנו משש ומחצה הוא נשחט בשמונה ומחצה כדי שיוכלו להקריב עוד קרבנות, אחריו לא מקריבים.
בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול ובין בשבת-כדי שי'הי'ה זמן להקריב את הפסח.
חל להיות פסח בערב שבת-נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו-כיוון שצריך לשחוט את הפסח לפני כניסת השבת.
משנה ב'-בשחיטה יש 4 שלבים שאם חשב בהם מחשת פסול היא פוסלת\מפגלת-1)שחיטה, 2)קבלת הדם, 3)הולכת הדם למזבח, 4)זריקת הדם.
הפסח ששחטו שלא לשמו-בשעת השחיטה חשב שהוא שוחט לשם שלמים(לדוגמא) במקום פסח,
וקיבל והילך וזרק שלא לשמו.
או לשמו ושלא לשמו,
או שלא לשמו ולשמו-פסול-מחשבות אלה פוסלות את הקרבן.
כיצד לשמו ושלא לשמו? לשם פסח ולשם שלמים-שחט לשם פסח וקיבל את הדם לשם שלמים.
שלא לשמו ולשמו? לשם שלמים ולשם פסח-שחט לשם שלמים, וקיבל לשם פסח.
משנה ג'
שחטו שלא לאוכליו-שחט את הפסח לזקן או חולה שלא יכולים לאכול כזית,
ולא למנויי'ו-קודם שחיטת הפסח צריך להיות חבורות חבורות, והוא שחט למישהו שלא בחבורה.
לערלים-אדם שלא מל, כיוון ששלושה אחים שלו מתו כתוצאה מהמילה..
ולטמאים-פסול-כיוון שהם לא יכולים לאכול.
לאוכליו ושלא לאוכליו-שחט בשביל חולים וגם בריאים,
למנויי'ו ושלא למנויי'ו-שחט בשביל אדם שנמנה וגם שלא,
למולים ולערלים-שחט לאדם שמל וגם לשלא,
לטמאים ולטהורים-כשר-כיוון שלפחות חלק יכולים לאכול.
שחטו קודם חצות פסול, משום שנאמר "בין הערבים"-אחרי התמיד שקרב בבית הערבים ולא לפני,
שחטו קודם לתמיד כשר-בדיעבד.
ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו-מערבב את הדם כדי שלא יקרש, ויזרוק אותו במזבח אחרי שיגמרו להקריב את התמיד,
ואם נזרק(דם הפסח לפני התמיד) כשר-בדיעבד,
משנה ד'
השוחט את הפסח על החמץ-שוחט את קרבן הפסח בשעה שיש לו או לאחד מהמנויי'ם על הפסח חמץ בבית,
עובר בלא תעשה- עובר ב-"לא תשחט על חמץ דם זבחי"
ר' י'הודה אומר: אף התמיד-"זבחי"=זבח המיועד לי,= והוא תמיד שעולה לה'
ר' שמעון אומר: הפסח בארבעה עשר-ויש חמץ בביתו,
אם שחט לשמו חיב-עובר בלאו, "לא תשחט על חמץ.." כיוון שהזבח כשר
ושלא לשמו פטור-הזבח פסול כיוון שאינו קרוי זבח, ואין שחיטתו שחיטה ולכן פטור.
ושאר כל הזבחים-אם שחט על החמץ,
בין לשמן(עלו לבעלים לשם חובה) ובין שלא לשמן(זבח שנזבח שלא לשמו כשר) פטור-מה שהוא חיב עליו אם הוא הי'ה קרבן פסח הוא פטור בשאר זבחים..
ובמועד-אם שחט על החמץ,
לשמו-פטור-הבעלים נטמאו בפסח, וה נידחו לפסח שני, כשהוא הקריב את הקרבן בפסח ראשון הוא הי'ה ראוי לפסח שני, ולכן פטור.
שלא לשמו חיב-עובר בלאו כיוון שהוא זבח כשר, פסח שלא לשמו הוא כשלמים.
ושאר כל הזבחים-שנזבחו בחג הפסח,
בין לשמם ובין שלא לשמם-חיב-עוהר בלאו, כיוון שעל הפסח הוא פטור, בשאר הזבחים הוא חיב.
חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה-חטאת שנשחטה שלא לשמה היא פסולה, ולכן אי אפשר להתחיב עלי'ה.
משנה ה'
הפסח נשחט בשלוש כתות(קבוצות), שנאמר"ושחט אותו כל (1)קהל (2)עדת (3)ישראל"-קהל, ועדה וישראל.
נכנסה כת ראשונה, נתמלאה העזרה-נכנסים כמה אנשים שיכולים עד שאין עוד מקום,
נעלו דלתות העזרה-כדי שלא יכנסו עוד אנשים,
תקעו הריעו ותקעו-זה סימן שהכת הראשונה מתחילה את העבודה.
הכהנים עומדים שורות שורות ובידי'הם בזיכי כסף ובזיכי זהב-כדי לקבל את הדם.
שורה שכולה כסף, כסף, ושורה שכולה זהב, זהב,
לא היו מעורבין-כדי לשמור על היופי.
ולא היו לבזיכין שוליי'ם שמא יניחום ויקרש הדם-לא הי'ה לבזיכים תחתיות כדי שלא יניחו אותם ויקרש הדם.
משנה ו'
שחט ישראל וקיבל הכהן-שחיטה כשרה בזר(לא כהן), אבל קבלה אך ורק בכהן.
נותנו לחברו, וחברו לחברו, ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן-כל הזמן מחליפים בינהם את הבזיכים.
כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד-היסוד לא הקיף את כל המזבח, אלא בלט בצד הצפוני והמערבי.
משנה ז'
יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שני'ה.
יצתה שני'ה, נכנסה שלישית.
כמעשה הראשונה כך מעשה השני'ה והשלישית.
קראו(הלוים) את ההלל.
אם גמרו(פעם ראשונה) שנו(קראו פעם שני'ה), ואם שנו שילשו,
אף על פי שלא שילשו מימי'הם-אם גומר פעם שני'ה משלש, למרות שזה אף פעם לא קרה.
ר י'הודה אומר: מימי'הם של כת שלישית לא הגיעו ל-"אהבתי כי ישמע"-הכת השלישית לא מגיעים ל-"אהבתי כי ישמע" בפעם הראשונה של ההלל,
מפני שעמה מעטין-כולם נכנסו עם הרשונה והשני'ה...ומי שנשארו בשלישית הם בודדים
משנה ח'
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת-שחיטת הפסח דוחה שבת.
אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא כרצון חכמים-חכמים אוסרים שמא ישווה גומות.
משנה ט'הפשטת העור
כיצד תולין ומפשיטין?
אנקליות(ווים) של ברזל היו קבועין בכתלים(כתלי העזרה) ובעמודים, שבהן תולין ומפשיטין
וכל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט-אם כל האנקליות תפוסות,
מקלות דקים חלקים היו שם, ומניח על כתפו ועל כתף וחברו ותולה-מניח על הכתפיי'ם ותולה את הבהמה שמפשיט.
ר' אליעזר אומר: ארבעה עשר שחל להיות בשבת-המקלות מוקצה ואסור לטלטל אותם,
מניח ידו על כתף חברו, ויד חברו על כתפו-יש שמאל על כתף ימין,
ותולה ומפשיט.
משנה י'
קרעו והוציא אמוריו- לאחר ההפשט קורע אותו ומנקה את הקרביי'ם, ומניח את המורים על גבי המזבח.
נתנו במגיס והקטירן על גבי המזבח-שם את האמורים בקערה ומקטיר אותם ע"ג המזבח.
ערב פסח שיוצא בשבת, ואסור לטלטל את הקרבן,
יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית
שני'ה בחיל-כת שני'ה יושבת בחיל=שטח בין המקדש לחומה שעד שם מותר לגויי'ם להיכנס,
והשלישית במקומה עומדת-כתות א'-ב' יושבות, ג' עומדת כיוון שלא יושבים בעזרה.
חשכה-יצאה שבת
יצאו וצלו את פסחי'הן-הצלי'ה לא דוחה את השבת, פסח שחל ביום חול, מיד יוצאים וצולים את הפסח ולא מחכים לחשכה.