פרק ו'
משנה א'
אלו דברים בפסח דוחין את השבת: שחיטתו, וזריקת דמו, טמחוי(ניקוי) קרביו והקטר חלביו.
אבל צליתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת-כיוון שאפשר לדחות אותם.
הרכבתו, והבאתו מיחוץ לתחום-טילטול ברה"ר בדרך לעזרה.
וחתיכת יבלתו-יבלת זה מום, ולא מקריבים קרבן בעל מום,
אינן דוחין את השבת-כיוון שיכולים לעשות אותם מערב שבת.
ר' אליעזר אומר: דוחין-קל וחומר, מה איסור דאוריתא דוחה שבת(שחיטה)איסור דרבנן לא כל שכן?(משנה ב').
משנה ב'
אמר ר' אליעזר, והלא דין הוא-קל וחומר.
מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה(דאוריתא) דוחה את השבת, אלו שהן משום שבות(איסורי דרבנן) לא ידחו את השבת?
אמר לו ר' יהושע: יום טוב יוכיח, שהתירו בו משום מלאכה(שחיטה-דאוריתא) ואסרו בו משום שבות(הוצאה מרשות לרשות-דרבנן).
אמר לו ר' אליעזר: מה זה, יהושע?מה ראי'ה רשות למצוה?-אכילה ביו"ט זה רשות ולכן אסור לטלטל,וקרבן פסח הוא מצווה, לכן אין ראי'ה.. (ר' יהושע סובר ששמחת יום טוב היא מצווה ולכן הוא לומד ממצוה למצוה, ולא מרשות למצוה)
השיב ר' עקיבא ואמר: הזאה תוכיח-הזאת אפר פרה אדומה.
שהיא מצוה(מטהרת אנשים כדי שיוכלו לאכול את הפסח) והיא משום שבות(חכמים אסרו בשבת מישום מתקן) ואינה דוחה את השבת,
אף אתה אל תתמה על אל-טלטול הקרבן בשבת,
שאף על פי שהן מצוה(לצורך הקרבן) והן משום שבות(איסורם הוא מדרבנן) לא ידחו את השבת-כיוון שאפשר לעשותם מערב שבת.
אמר לו ר' אליעזר: ועלי'ה אני דן! ומה אם שחיטה שהיא מלאכה דוחה את השבת, הזאה, שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת?-האיסור שלה הוא מדרבנן-פחות חמור.
אמר לו ר' עקיבא: או חילוף!-תהפוך את הלימוד שלך,
ומה אם הזאה שהיא מישום שבות, אינה דוחה את השבת,
שחיטה, שהיא משום מלאכה(דאוריתא) אינו דין שלא תידחה?- ר' עקיבא אומר זאת כדי שר' אליעזר יזכר במה שהוא לימד אותם, שאסור להגיד לרב "שכחת", או "לא כך לימדתנו:
אמר לו ר' אליעזר:עקיבא!
עקרת מה שכתוב בתורה, "בין הערבים...במועדו"--בין בחול ובין בשבת-הפסוק אומר שצריך להקריב במועדו, לא משנה בחול או בשבת,איך אתה אומר ששחיטה לא תדחה?
אמר לו(ר' עקיבא לר' אלעזר): רבי,
הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה-כמו שיש פסוק בענין השחיטה שאומר "במועדו", תביא לי פסוק שאומר זאת לגבי טילטול..אין כזה פסוק, ולכן כיוון שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה.
כלל אמר ר' עקיבא:
כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת.
שחיטה, שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת.
משנה ג'
ברגל מביא עולת ראי'ה שלמי חגיגה ושלמי שמחה,(ביצה ב',ד')
אוכלים את החגיגה לפני הפסח כדי שהפסח יאכל לשובע.
אימתי מביא חגיגה עימו?-מתי צריך להביא קרבן חגיגה?
בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט-אם החג יוצא ביום חול, או רוב האנשים שוחטים בטהרה, או אין מספיק בשר, מביא חגיגה.
ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטמאה אין מביאים ענו חגיגה-אם החג יוצא בשבת, או שרוב הציבור טמאים, או שיש הרבה בשר-לא שוחט, כיוון שהחגיגה היא רשות, היא לא דוחה שבת, ולא שוחטים אותה בטומאה, וכיוון שיש מספיק בשר לא צריך להביא גם חגיגה.
משנה ד'
איזו בהמה מביאים לחגיגה?
חגיגה היתה באה מן הצאן, מן הבקר, מן הכבשים ומן העיזים, מן הזכרים ומן הנקבות,
ונאכלת לשני ימים ולילה-כדין שלמים.
משנה ה'
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת-הקרבן פסול,
חיב עליו חטאת-כיוון שהרג בהמה בשבת
ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח:
אם אינן ראויי'ן-חיב- אם הזבח הוא נקבה, או זכר אבל יותר משנה שאינו ראוי לקרבן פסח,חיב חטאת שדינו כטועה בדבר מצווה.
ואם ראויי'ן הן-זכר בן שנה
ר' אליעזר מחיה חטאת- כיוון שטעה בדבר מצווה.
ור' יהושע פוטר-לדעת ר' יהושע הטועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחטאת, והוא עשה מצווה שהקריב את הקרבן, אפי' שהוא לא לשמו הוא כשר(כל הזבחים שנזבחו שלא לשמם כשרים)
אמר לו ר' אליעזר:
מה אם הפסח שהוא מותר לשמו-מותר לשחוט את הפסח בשבת,
כששינה את שמו חיב(חטאת)-זבחים שהם אסורין לשמן(לא נשחטים בשבת), כששינה את שמן אינו דין שי'הי'ה חיב?
אמר לו ר' יהושע:לא,-הכל הולך לפי השינוי:
אם אמרת שפסח ששנהו לדבר האסור,-ולכן חיב חטאת,
תאמר בזבחים(אסור) ששנן לדבר מותר(פסח)?-הוא משנה מאסור למותר, גם אותו תחי'ב חטאת?
אמר לו ר' אליעזר:
אמורי צבור(תמיד\מוסף) יוכיחו,
שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חיב-אם שחטן בשבת הם כשרים, אבל אם שחט בשבת קרבן אחר לשמם הוא חיב חטאת.
אמר לו ר' יהושע: לא,
אם אמרת באמורי צבור שיש להן קיצבה(מקריבים בשבת שני כבשי תמידים ושני כבשי מוסף)
תאמר בפסח שאין לו קצבה?-כולם טרודים בהקרבה, ומיתוך כך יכולים להקריב קרבן אחר לשם פסח-טעה בדבר מצווה, הוא גם חיב?
ר' מאיר אומר: אף השוחט לשם אמורי צבור פטור-כיוון ששינה לדבר המותר.