הבא ממדינת הים-יצא למדינת הים לצורך דבר המותר(מסחר..ולא לטיי'ל) וחזר בחול המועד או בערב יום טוב ולא הספיק שהסתפר.
ומבית השבי'ה-הי'ה שבוי אצל הגויי'ם והשתחרר במועד או בערב יום טוב, אצל הגויי'ם לא מסכימים להסתפר,
והיוצא מבית האסורים-אפי' בשל ישראל שהי'ה יכול להסתפר, כיוון שהי'ה שרוי בצער ולא הסתפר מתירים לו.
וכן מי שנשאל לחכם והותר לו-אדם שנדר שלא להתגלח, ומצא החכם פתח במועד או בערך יו"ט ולא הספיק להסתפר.
מטפחות הידיי'ם-מגבות ששימושם תדיר ומתלכלכות מהר.
ומטפחות הספרים-מטפחות שהספר משתמש בהם כדי שהשיער לא יתפזר, הוא משתמש בהם במועד למי שמותר לו לספר(משנה א')
ומטפחות הספג-מגבות גדולות(גוף) שמתלכלכות מהר, ואפי' שכיבס אותם לפני המועד צריך לכבסם גם במועד.
הזבים,הזבות, והנידות והיולדות-בגדי'הם מתלכלכים כל הזמן\בימי טהרתם הם צריכים להחליף בגדים.
וכל העולים מטומאה לטהרה(כגון מצורע\טמא מת)-הם צריכים לכבס את בגדי'הם.
הרי אלו מותרים ושאר כל אדם אסורים-חכמים גזרו כדי שאנשים לא יכוונו את זה לחול המועד.
משנה ג'
ואלו כותבים במועד:
קידושי נשים-מותר לכתוב שטר קידושין בחול המועד שמא יקדימנו אחר,
גיטין-אדם שיוצא לדרך ארוכה כותב לאישתו גט על תנאי שאם הוא לא יחזור היא מגורשת כדי שלא תהי'ה עגונה.
ושוברין-אדם שהלוה למישהוא כסף, והלווה לא רוצה לשלם את הכסף אלא אם יקבל קבלה ששילם את חובו, מותר לכתוב את הקבלה כיוון שיכול להיות שאחרי המועד לא י'הי'ה לו כסף להחזיר לו.
דיתיקי-צוואת שכיב מרע(גוסס)
מתנה-אדם שנותן לחברו מתנה עד שהוא לא כותב שטר מתנה הוא יכול לחזור בו.
ואגרות מזון-שטר שבית דין כותב על מכירת מזונות האישה והבנות, מותר לכתוב שמא ישדפו נכסיו.
שטרי חליצה-שטר שכותבים ליבמה שחלצה לְיָבַם שלא רוצה לְיָבֵם.
ומאונים-יתומה קטנה שהשיאוה הורי'ה, יכולה למאן ולצאת ללא גט עד שתגדל, שמא אחרי המועד היא תגדל ותצטרך גט.
ושטרי ברורין-כל אחד מביא דיי'ן והם מביאים דיי'ן, וכותבים בשטר שאלה הדיי'נים שהם בחרו שידונו ביני'הם.
וגזרות בית דין-שמא ישכחו אחרי חול המועד.
ואגרות של רשות-איגרות שבית דין כותבים לדיי'נים כשממנים אותם.
משנה ד'
אין כותבין שטרי חוב במועד-כיוון שיכול לכתוב לאחר המועד.
ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב-אם הסופר לא סומך על הקונה שישלם לו בלי שיכתבו, או שאין לסופר כסף והוא צריך לצורך המועד. מותר לכתוב.
אין כותבין ספרים(ספרי תורה) תפילין ומזוזות במועד,
ואין מגיהין(לא מתקנים) אות אחת, אפי' בספר העזרה(ספר התורה שהי'ה במקדש שלפיו כותבים את כל ספרי התורה)-אין לו שימוש במועד.
ר' י'הודה אומר:כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו-אבל לא כדי למכור.
וטווה על ירכו תכלת לציציתו-טווה את הצמר על ירכו(בשינוי)ולא בין אצבעותיו.
משנה ה'- גזירת שבעה-אסור ברחיצה,כיבוס,נעילת הסנדל,עשי'ת מלאכה,שאילת שלום וכו'...
גזירת שלושים-אסור ללבוש בגד חדש,אסור בתספורת,אסור בסעודת רשות, אסור לעסוק בסחורה.
הקובר את מתו שלשוה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזרת שבעה-אם התחיל את האבלות שלושה ימים קודש הרגל הוא מפסיק את האבלות וממשיך אחרי הרגל, אבל אם התחיל שלושה ימים לא צרילך להמשיך אחרי הרגל.
(הקובר את מתו)שמנה(ימים קודם הרגל) בטלה הימנו גזירת שלושים-כיוון שהתחיל לפחות יום אחד.
מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת-גם בשבת נוהגים את דיני האבלות, ולכן היא נחשבת חלק מהימים ולא מפסיקה.
רגלים מפסיקים ואינן עולים-הם מפסיקים את האבלות ואינם נחשבים חלק מהאבלות.
משנה ו'
ר' אליעזר אומר: משחרב בית המקדש עצרת כשבת-שעולה למנייקן ימי האבלות ואינה מפסקת,
רבן גמליאל אומר:ראש השנה ויום הכיפורים כרגלים-מפסיקים ואינם עולים.
וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עצרת כרגלים-הואיל והיא רגל.
ראש השנה ויום הכיפורים כשבת-כיוון שהם לא רגל.
משנה ז'
אין קורעין-לא קורעין על המת,
ולא חולצין-נוהגים לגלות בשעת ההלוי'ה את הכתף והזרוע, בחול המועד לא עושים כן.
ולא מברין-אחרי ההלוי'ה חברי האבל נותנים לו אוכל ואוכלים עימו, כיוון שאסור לו לאכול משלו.
אלא קרוביו של המת-ל-7 קרוביו של המת(אבא, אמא,בת בת,אח, אחות, ואישה) מותר לקורע, לחלוץ והם אוכלים לבד את סעודת ההבראה.
ואין מברין אלא על מיטה זקופה-כיוון שבמועד אסור לכופף את המיטה.
אין מוליכין לבית האבל-לא לוקחים את סעודת ההבראה לבית האבל,
לא בטבלה-לא לוקחים בטס מהודר(דרך כבוד)
ולא באסקוטלא-לא בקערה מכלי כסף\זכוכית.
ולא בקנון-לא בסל מיוחד.
אלא בסלים-סלים פשוטים, כדי לא לביי'ש את העניי'ם שהם מביאים בסלים פשוטים והעשירים בסלים מפוארים.
ואין אומרים ברכת אבלים במועד-אחרי התנחומים מברכים ברכה לחתימה היא "ברוך מנחם אבלים", לא מברכים ברכה זאת לא בבית ולא ברחוב.
אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים-עומדים בשורת תנחומים, ופוטרים את הרבים שלא צריך לעשות שוב אחרי המועד.
משנה ח'
אין מניחין את המטה ברחובה של עיר-לא מניחים את מיטת המת ברחובה של עיר כדרך שעושים בחול.
שלא להרגיל(לעורר) את ההספד-כיוון שבחול המועד אסור להספיד.
ולא של נשים לעולם מפני הכבוד-לא מוציאים את מיטת האישה לרחוב זה גנאי לאישה.
נשים במועד מענות-כולן עונות ומקוננות כאחת.
אהל לא מטפחות-לא מכות כף על כף או רגל.
ר' ישמעאל אומר: הסמוכות למיטה(מיטת המת) מטפחות.
משנה ט'
בראשי חודשים, בחנוכה ופורים מענות ומטפחות.
בית בזה(חול המועד) ובין בזה(חנוכה\פורים) לא מוקננות
נקבר המת לא מענות ולא מטפחות-אפי' בר"ח\חנוכה\פורים וכל שכל בחול המועד.
איזהו עינוי? שכולן עונות כאחת-מקוננות ביחד.
קינה? שאחת מדברת וכולן עונות אחרי'ה(חוזרת על מה שאמרה)
שנאמר"ולמדנה בנותיכם נהי(בכי), ואשה רעותה קינה(חוזרות אחרי מה שאמרה)
אבל לעתיד לבוא הוא(הנביא) אומר "בלע(יפסק) המות לנצח,
ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פני.."-פסקה זו באה כדי לסיי'ם את המסכת בדבר טוב.
סליק מסכת מועד קטן