פרק ד'
משנה א'
המביא כדי יי'ן ממקום למקום(בתוך הערוב) לא יביאם בסל ובקופה(סל גדול)-זה נראה כמו שמוליך ביום חול ופוגע בכבוד יום טוב.
אבל מביא הוא על כתפו או לפניו-מביא כמות קטנה בשינוי, ניכר שזה לצורך יום טוב.
וכן המוליך את התבן(להסקה או לבהמות), לא יפשיל את הקופה לאחוריו-לא יקח את חבילת התבן על הגב כמו בחול,
אבל מביאה בידו,
ומתחילין בערמת התבן-מותר לקחת תבן לצורך הסקה מערמה שהכינה לצורך בהמה אפי' שלא הכינה לצורך הסקה,
אבל לא בעצים שבמוקצה-אסור לקחת עצים מחצר אחורית ששמים בה עצים ופירות כדי שלא יתקלקלו כיוון שהם לא מיועדים ליום טוב.
משנה ב'-באיזה עצים מותר להשתמש ובאיזה אסור
אין נוטלין עצים מן הסוכה(לא רק סוכה של סוכות, כל סוכה), אלא מן הסמוך לה-לא מפרק את העצים של הסוכה משום סותר, אבל לוקח מה שליד,
מביאים עצים(להסקה) מן השדה מן המכונס-כיוון שהם מיועדים לשריפה,
איזהו קרפף?
כל שסמוך לעיר דברי ר"י-מגודר ונעול עם מנעול, וסמוך לעיר.
ר יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפי' בתוך תחום שבת(רחוק)-העיקר שי'הי'ה נעול.
משנה ג'
אין מבקעין עצים-לא חותכים עצים ביום טוב,
לא מן הקורות-ערימת קורות לבניי'ה,
ולא מן הקורה שנשברה-נשברה ביום טוב, אפי' שהיא ראוי'ה לשריפה, היא לא היתה מיועדת מיום טוב.
ואין מבקעין לא בקרדום(גרזן) ולא במגרה(מסור) ולא במגל-הם כלי אומן,
אלא בקופיץ(סכין לחיתוך בשר ועצמות)-זה שינוי
בית שהוא מלא פירות, סתום ונפחת-הפתח סגור באבנים בלי טיט, ונפלו האבנים,
נוטל ממקום הפחת-מוציא את הפירות מהמקום שנפתח, כיוון שלא הי'ה טיט זה הי'ה אסור רק מדרבנן, ועכשיו כשנפתח מותר,
ר' מאיר אומר:אף פוחת לחתכילה-הואיל ואין טיט הוא לא עובר על סותר ומותר לו להוציא את הפירות.
משנה ד'
אין פוחתין את הנר, מפני שהוא עושה כלי-פעם היו לוקחין חרס, עושים אותו בצורת עיגול ועושים שקע עם האצבעות באמצע, משנתנו אומר שלא עושים כן ביום טוב מפני תיקון כלי.
ואין עושים פחמים ביום טוב-כיוון שצורפי זהב משתמשים בהם זה נחשב כלי.
ואין חותכין את הפתילה לשנים-כיוון שהוא מתקן, הוא עושה אותה ראו'יה לשימוש.
ר"י אומר: חותכין באור לשתי נרות-שם את שתי הקצבות של הפתילה בשתי נרות ומדליק אש באמצע הפתילה והיא נחתכת.
משנה ה'
את שוברין את החרס, ואין חותכין את הניי'ר לצלות בו מליח-דג מלוח היו צולים באש, כדי שהוא לא ישרף שמים מתחתיו חרס או ניי'ר ספוג בשמן, לא שוברים את החרס\חותכין את הניי'ר ביום טוב כיוון שזה תיקון.
ואין גורפין תנו וכירים-אם נפל טיח שבתוך אסור לגרוף אותו לבחוץ,
אבל מחבשין-מותר לשטח את הטיט, אם גם אחרי ששיטח אי אפשר לבשל\לאפות מותר לגרוף,
ואין מקיפין שתי חביות לשפות על'הן את הקדרה-לא מעמידים שתי חביות חרס אחת ליד השני'ם ועלי'הם את הקדירה וביני'הם מדליק אש, כיוון שזה דומה לבונה
ואין סומכין את הקדרה בבקעת(גזע עץ), וכן בדלת-העצים ניתנו להסקה, לכל דבר אחר הם מוקצה.
ואין מנהיגים את הבהמה במקל ביום טוב-כיוון שנראה כמוליך לשוק,
ור' אלעזר בר' שמעון מתיר-מתיר להוליך במקל.
משנה ו'
ר"א אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו (בתוך ביתו) לחצוץ בו שניו, ומגבב מן החצר ומדליק-מדליק מהקיסמים אש לקדרה
שכל מה שבחצר מוכן הוא-כל הקיסמים שבחצר הם מוכנים לצורך יום טוב.
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק-חכמים חולקים על ר' אלעזר בשני דברים,
א) אסור לגבב לצורך קיסם לשיניי'ם, העצים הותרו רק להסקה ולכל דבר אחר הם מוקצה,
ב)גם להסקה מותר לגבב רק ממה שלפניו ולא מכל החצר כיוון שיש טירחה מרובה.
משנה ז'
אין מוציאים את האור- לא מדליקים אש ביום טוב מישום תולדה של מוליד-ממציא אש,מותר להדליק מאש מצוי'ה,
לא מן העצים-לא משפשפים עץ בעץ כדי שיצא אש,
ולא מן האבנים-לא מכים אבן באבן כדי שיצא אש,
ולא מן העפר-כשחופרים בעפר קשה יוצא אש,
ולא מן המים-כששמים מים על זכוכית בשמש זה מוציא אש,
ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן-לא מרתיחים רעפים חדשים כיוון שהם מתחזקים מהליבון,
ברירה למפרע-ביום טוב יתברר שכוונתו מערב יום טוב היתה על הפירות הללו
ועוד אמר ר"א: עומד אדם על המקצה(מקום לשיטוח תאנים וענבים כדי ליבשם) ערב שבת בשביעית(בשנת השמיטה שאין בה מעשר)
ואומר: "מכאן ומכאן אני אוכל"-ר"א אליעזר סובר שיש ברירה למפרע, ולכן מספיק שיאמר,ר"א אמר בשביעית כיוון שבשביעית אין מעשרות, אבל גם בשאר השנים אם הפריש תרומות ומעשרות מהפירות זימון זה מועיל כדי לאכול אותם ביום טוב.
וחכמים אומרים: עד שירשום ויאמר "מכאן עד כאן"-חכמים סוברים שאין ברירה למפרע ולכן צריך לכתוב מה הוא מכין.