פרק ח'
משנה א'
כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורים-אדם שנגע ברוק בירושלים הוא טהור כיוון שהאנשים הטמאים לא יורקין כדי שלא יי'טמאו הטהורים,
חוץ משוק העליון-שבו היו גויי'ם.
-דברי ר' מאיר.
ר' יוסי אומר:
בשאר ימות השנה-(רוקים)שבאמצע(אמצע הדרך)-טמאים, ושבצדדים טהורים.
ובשעת הרגל- שבאמצע-טהורים, ושבצדדין-טמאים,
שמפני שהם מועטים מסתלקים לצדדין-בשאר ימות השנה הטהורים הם המעטים לכן הם הולכים בצד ובמרכז הולכים הטמאים, ולכן הרוקין שבאמצע טמאים ושבצדדים טהורים.
ובשעת הרגל רוב האנשים טהורים ולכן הטמאים הולכים בצדדים.
 
 

 
משנה ב'
כל הכלים הנמצאים בירושלים:
דרך ירידתם לבית הטבילה טמאים(בחזקת טמאים), דרך עלי'ה טהורים(בחזקת טהורים)-שלא כדרך ירידתן עליתן- לא מורידים את הכלים למקווה מאיפה שמעלים אותם כדי שלא יטמאו את הכלים שנטהרו,
דברי ר' מאיר-לדעת ר' מאיר כלים שנמצאו בדרך ירידה טמאים אבל כלים שנמצאים בירושלים לא במקווה טהורים, שלא גוזרים ספק טומאת כלים בירושלים אלא במקווה.
ר' יוסי אומר כולן טהורים-אף הכלים הנמצאים בדרך ירידתם למקווה-לא גוזרים ספק טומת כלים,
חוץ מין הסל והמגרפה והמריצה המיוחדים לקברות-חוץ משלושת הכלים הללו שמיועדים לקברות שהם טמאים ואפי' אם הם בירושלים,בתחילה קובעים את המת בקבר עראי ולאחר זמן מעבירים אותו לקברי אבותיו, היו משתמשים בסל מיוחד ששים בו את העצמות,ובמגרפה גורפין את העצמות שהיו מפוזרות, ובמריצה-כלי ברזל שראשו חד שמשמש לנפץ אבנים הדרושות לקברות
 
 

 
משנה ג'
סכים(שחיטה) שנמצאת בארבעה עשר(בניסן) שוחט בה מיד-שוחט איתה מיד ולא צריך להטביל אותה, כיוון שמשתמשים בה ב-יד' לשחיטת הפסח וכדי לטהר אותה צריך טבילה והערב שמש, לכן בטוח שהטבילו אותה כדי שיוכלו להשתמש בה לשחוט את הפסח.
בשלושה עשר שונה ומטביל-אם מצא סכין ב-יג' ניסן, צריך להטביל, כיוון שיכול להיות שהבעלים של הסכין התכוונו להטביל אותו ב-יג' ובליל יד' יערב שמשו,לכן צריך להטביל(המשנה אמרה שונה ומטביל כיוון שזה יכול להיות פעם שני'ה שמטבילים אותה)
וקופיץ-סכין המשמשת לחתיכת בשר ועצמות, משתמשים בה ב-טו',
בין בזה ובין בזה שונה ומטביל-בין אם מצא ב-יג' ובין אם מצא ב-יד' צריך להטביל שוב, כיוון שהשימוש בקופיץ הוא ב-טו' ויש עוד לילה ואפשר להטביל,
חל להיות ארבעה עשר בשבת שוחט בה(בקופיץ) מיד-כיוון שאי אפשר להטביל בשבת, כנראה שהטבילו בערב שבת,
נמצאת קשורה בסכין הרי היא כסכין-דינה כמו הסכין.



משנה ד'
הקדמה:מת הוא אבי אבות הטומאה
מי שנוגע במת (אדם\כלים) נקרא אב הטומאה,
הנוגע באב הטומאה נעשה ראשון לטומאה(ולד הטומאה),
אם אוכל נגע בראשון לטומאה נעשה שני לטומאה, שמטמא תרומה וקודש,
גזרו על משקים טמאים שיטמאו אדם וכלים לולד אפי' שנטמא מולד הם נעשים אב גזירה מישום משקים של זב,


פרוכת שנטמאת בולד הטומאה(ראשון),
מטבילין אותה בפנים ומכניסים מיד-מטבלים אותה בעזרה ומחזירים אותה מיד.
ואת שנטמאת באב הטומאה מטבילין אותה בחוץ ושוטחין אותה בחיל-מטבילין אותה מיחוץ למקדש כיוון שזאת טומאה חמורה, ושמים אותה שתתיבש בחיל-בין המחיצה שנקראת סורג לבין חומת עזרת נשים,
ואם היתה (הפרוכת) חדשה, שוטחין אותה על גג האיצטבא כדי שיראו העם את מלאכתם נאה.




משנה ה'
רשב"ג אומר מישום ר' שמעון בן הננס: פרוכת עבי'ה טפח,
ועל שבעים ושתים נימין נארגת-אורגים אותה מ-72 נימין,
ועל כל נימה ונימה עשרים וארבע חוטין-כל נים עשוי מ24 חוטים, שהפרוכת היתה נעשת מארבעה מינים:תכלת,ארגמן,תולעת שני ושש, וכל אחד עשוי כפול שש,
ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה-כמידת פתח האולם,
ומשמונים ושתי ריבוא נעשית-820000 חוטים\ 82000 דינרים\ 820000 נשים בתולות שארגו את הפרוכת.
ושתים עושים בכל שנה-בבית המקדש הראשון הי'ה כתל שמפריד בין הקודש לקודש הקדשים, בבית שני עשו פרוכת, הכתל יותר עבה מהפרוכת לכן עשו שני פרוכות שלא בטעות יכנסו לק"ק.
ושלוש מאות כהנים מטבילין אותה-גוזמא בעלמא, הרבה כהנים היו צריכים להטביל אותה.


.

משנה ו'
בשר קדשי קודשים שנטמא,
בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים(בעזרה),ובין בחוץ(מיחוץ למקדש)-
בית שמאי אומרים:הכל ישרף בפנים(בעזרה), חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ-נטמא בטומאה חמורה מיחוץ למקדש, לא מכניסים דבר טמא בטומאה חמורה למקדש.
ובית הלל אומרים:הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים-לא מכניסים דבר טמא למקדש, אבל כיוון שזאת טומאה קלה שורפים במקדש, טומאה חמורה אסור להשאיר וצריך לשרוף בחוץ.




משנה ז'
ר' אליעזר אומר:
את שנטמא באב הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, ישרף בחוץ-כייוון שזאת טומאה חמורה(דאוריי'תא).
ואת שנטמא בולד הטומאה בין בפנים ובין בחוץ ישרף בפנים-טומאה קלה(דרבנן)נשרפת בעזרה,
ר' עקיבא אומר:
מקום טומאתו שם שריפתו-איפה שנטמא שם ישרף,




משנה ח'
אברי התמיד ניתנים מחצי הכבש ולמטה במזרח-כבש המזבח הי'ה 32 אמה על 16 אמה, כל יום כשמקריבים את התמיד עושים גורל מי מביא את האברים לכבש ומניחים אותם בכבש ונכנסים ללשכת הגזית לקרוא קריאת שמע ואז חוזרים ומעילים אותם למזבח,
את אברי התמיד היו מניחים מחצי הכבש ולמטה במזרח-16 על 8 אמה הרבע הימני התחתון של המזבח,
ושל מוספין ניתנין מחצי הכבש ולמטה במערב-16 על 8 אמה הרבע השמאלי התחתון של המזבח,
ושל ראשי חדשים ניתנין על כרכב המזבח למעלה-בין קרנות המזבח-מקום הילוך רגלי הכהנים, כדי לפרסם את ראש חודש.

השקלים והביכורים, אין נוהגים אלא בפני הבית(בזמן שבית המקדש קיי'ם),
שקלים-מהשקלים מביאים קרבנות ואין בית מקדש אי אפשר להקריב,
ביכורים-"ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהי'ך" דורשים את הפסוק שבזמן שיש "בית ה' אלוה'יך" מביאים ביכורים וכשבית המקדש חרב לא מביאים.
אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות:נוהגים בין בפני הבית בין שלא בפני הבית-מעשר דגן-קדושת הארץ לא בטלה,
מעשר בהמה-מעשר בהמה הוקש למעשר דגן,
בכורות-הבכור קדוש כבר משעת היותו ברחם ולא משנה אם בית המקדש קיי'ם.

המקדיש שקלים וביכורים(בזמו שבית המקדש חרב)-הרי זה קודש-חלה עלי'הם קדושת הקדש, אסור להנות מהם, הפירות מחכים שירכבו, והמעות זורקים לים המלח
                                                    סליק מסכת שקלים