פרק ז'
משנה א'
מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה-נמצא כסף בין הקופה של השקלים לבין הקופה של הנדבה,
קרוב לשקלים-יפלו לשקלים, לנדבה-יפלו לנדבה, מחצה על מחצה יפלו לנדבה-הולכים לחומרה,
נדבה=עולות, שקלים=מביאים אשמות..ומשיי'רי הלשכה לוקחים לצרכי העיר,עולות יותר חמור ולכן הולך לנדבה.
בין עצים ללבונה,
קרוב לעצים-יפלו לעצים, קרוב ללבונה יפלו ללבונה, מחצה על מחצה יפלו ללבונה-הלבונה זה הקרבן והעצים זה רק מכשירי קרבן.
בין קינין לגוזלי עולה,
קרוב לקינין יפלו לקינין, לגוזלי עולה-יפלו לגוזלי עולה, מחצה על מחצה-יפלו לגזלי עולה-גוזלי עולה זה רק עולה, קינין זה גם חטאת ועולה יותר חמור.
בין חולין למעשר שני(צריך לקנות בכסף מעשר שני אוכל ולאוכלו בירושלים)
קרוב לחולין יפלו לחולין, למעשר שני-יפלו למעשר שני, מחצה על מחצה יפלו למעשר שני.
זה הכלל: הולכים אחר הקרוב (אפי') להקל-אם נמצאו המעות קרוב לקופה אפי' שהיא פחות חמורה הכסף הולך לצורך הקופה הקרובה.
מחצה על מחצה להחמיר.
משנה ב'
מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה(בירושלים)-לעולם מעשר-בשעת הרגל עולי הרגלים מביאים כסף של מעשר שני כדי לקנות בו שלמים ולאוכלם, ואת הכסף שנשאר להם הם נותנים לקרובים\חברים שלהם בירושלים שיקנו בהמות....ולכן אם נמצא כסף ליד סוחרי בהמות אולי זה כסף של מעשר שני ומחמירים.
בהר הבית חולין-אם מצאו כסף בהר הבית הוא חולין, ולא חוששים שזה כסף של הלשכה כיוון שכל פעם שכהן מוציא כסף מהלשכה הוא מיי'ד מחלל אותו על בהמה,
בירושלים(לא בשוק) בשעת הרגל מעשר-כל יום מנקים את הרחובות ולכן אין כסף חולין מלפני הרגל, שאם הי'ה היו מוצאים אותו כבר, ורוב האנשים מביאים כסף מעשר,
ובשאר ימות השנה חולין-הולכים אחרי רוב הכסף, ובשאר ימות השנה רוב הכסף הוא חולין.
משנה ג'
בשר שנמצא בעזרה,
(אם נמצא)אברין-עולות-מקריבים עולות כשהבהמה אברים אברים ולכן אם נמצא הבשר אברים כנראה הוא בשר של עולה,
חתיכות חטאת-אם נמצא חתיכות הראויות לאכילה כנראה שזה חטאת שאוכלים אותה.
בירושלים -זבחי שלמים-בין אם מצא אברין ובין אם מצא חתוך
זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השרפה-הבשר נאסר בהיסח דעת, ולא שורפים אותו עד שהוא יאסר לגמרי ולכן מחכים שהוא י'הי'ה נותר(יעבור זמן אכילתו) ושורפים אותו.
נמצא בגבולין:
אברים-נבלות-אנשים לא משקיעים בלחתוך את הבשר לכלבים,
חתיכות-מותרות-מותרות בעיר שכולה י'הודים שחתכו את הבשר לאכילה, אבל אם יש גויי'ם אסור.
ובשעת הרגל(בירושלים) שהבשר מרוב אף אברין מותרים-יש הרבה קרבנות ואין זמן לחתוך כל קרבן.
משנה ד'
בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר(איזור גוש עציון של היום), וכמידתה לכל רוח(אותו מרחק לכל הכיוונים)
זכרים-עולות,נקבות-זבחי שלמים-תולים שהבהמה היתה מיועדת לקרבן וברחה מירושלים, עולות קרבות מזכרים, ושלמים מנקבות.
ר' י'הודה אומר: הראוי לפסחים(זכר בן שנה)-פסחים, קודש לרגל שלושים יום-אם מצא כבש זכר בן שנה 30 יום לפני פסח יכולה להקריב אותו בתור קרבן פסח, ש-30 יום לפני החג מתחילים לדרוש בעניי'ני החג, ואנשים מתחילים לקנות כבש לקרבן.
משנה ה'
בראשונה היו ממשכנים את מוצאי'ה, עד שהוא מביא נסכי'ה-עם כל קרבן שאדם מקריב הוא צריך להביא נסכים, היו לוקחים למי שמצא את הבהמה במרחק שאמרנו במשנה הקודמת עד שהוא מביא את הנסכים שלה ומקריב אותה.
חזרו להיות מניחין אותה ובורחין-אנשים לא היו לוקחים את הבהמה שמצאו כדי לא להסתבך עם נסכי'ה.
(1)התקינו בית דין שי'היו באים משל ציבור-התקינו שהנסכים של בהמה שנמצאה באים מתרומת הלשכה.
משנה ו'
אמר ר' שמעון: שבעה דברים הקינו בית דין-שבעה תקנות בית דין תיקן בעניי'ן הנסכים.
וזה אחד מהם-בהמה שנמצאה נסכי'ה באים מתרומת הלשכה.
(2)נכרי ששילח עולתו ממדינת הים ושילח עימה נסכים-אמרנו בפרק א' משנה ה' שנכרי יכול להביא קרבנות נדבה(עולות), נכרי ששלח עולה והביא עימה כסף לנסכים,(אם הי'ה מביא נסכים עצמם אי אפשר להקריב אותם שהם טמאים).
קרבין משלו-קונים את הנסכים מהכסף שהוא שלח.
ואם לאו(לא שלח כסף לנסכים) קרבין משל ציבור(תרומת הלשכה)-יש מחלוקת האם כוונת המשנה היא דווקא אם הנכרי שלח ממדינת הים או אפי' מהארץ, למאן דאמר מדינת הים=סתם מקום אפי' מהארץ אם לא שלח נסכים, הם באים מתרומת הלשכה, אבל למאן דאמר דווקא ממדינת הים, אם שלח ממדינת הים הנסכים קרבין מתרומת הלשכה, אבל אם שדלח מהארץ אומרים לו שיביא גם כסף לנסכיו.
(3)וכן גר שמת והניח זבחים-מת והשאיר בהמות לעולות.
אם יש לו נסכים קרבין משלו, ואם לאו(אין לו נסכים ואין לו יורשים) קרבין משל ציבור.
(4)ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת,שתהא מנחתו קרבה משל ציבור-בכל יום כהן גדול מקריב מנחת חביתין. בבוקר חצי ובערב חצי,הוא מביא עישרון שלם וחוצה אותו לשתיי'ם, אם הכהן הקריב בבוקר את המנחב ומת, אם מינו כהן אחר תחתיו הוא מביא בלילה עישרון שלם, חוצה ומקריב חצי בבין הערביי'ם ומה שנשאר מהמנחה שלו ושל הכהן שמת מחכים שיפסלו בנותר ושורפים אותם,
תנאי בית דין הוא שאם לא מינו כהן אחר המנחה של בין הערביי'ם קרבה מתרומת הלשכה.
ר' י'הודה אומר: משל יורשין-התרומה של בין הערביי'ם באה מכסף של היורשים.
ושלמה היתה קרבה-היו מביאים עישרון שלם ומקריבים ממנו חצי ומה שנשאר מחכגים שיפסל בנותר ושורפים אותו.
משנה ז'
(5)על המלח ועל העצים שי'היו הכהנים נאותים בהן-תיקנו בית דין שהכהנים נהנים מין המלח-למלוח את הבשר,ומין העצים-לבשל איתם,
(6)ועל הפרה שלא י'היו מועלין(אדם שנהנה בשווה פרוטה מההקדש משלם קרן(שווי מה שנהנה)+חומש(הרבע החמישי)+אשם) באפרה-מהתורה לא מועלים באפר פרה אדומה, כיוון שזילזלו באפר פרה גזרו שמועלין בה, כיוון שראו שהכהנים לא רצו להזות כיוון שהם פחדו שימעלו, חזרו ותיקנו שלא מועלין באפר פרה.
(7)ועל הקינין הפסולות שי'היו באות משל ציבור-אם הציפורים פסולות, קונים חדשות מכסף של תרומת הלשכה,
ר' יוסי אומר: המספק את הקינין מספק את הפסולות-כמו שאמרנו בפרק ד' משנה ט' שהספק סופג את ההפסדים של היי'ן והסלת.