פרק ד'-מה עושים עם התרומה שלקחו(שלושת הסלים)
משנה א'
התרומה מה היו עושין בה?
לוקחין בדמי'ה תמידים(כבשים), ומספין ונסכי'הם(ומנחות ונסכי יי'ן), העומר(שעורים למנחת העומר), ושתי לחם הפנים(בשבועות),וכל קרבנות ציבור( כל-לרבות קטורת).
שומרי ספיחין בשביעית-בשנת השמיטה שהפירות הפקר, בית דין מעמידים שומרים שישמרו על הספיחין שהבהמות לא יאכלו אותם, שמהם מביאים את שתי הלחם והעומר.
נוטלין שכרן מתרומת הלשכה הלשכה-צורך קרבן כקרבן-הואיל והם אחראים לשמור על הספיחים לקרבן מותר לשלם להם מהכסף הזה.
ר' יוסי אומר: אף הרוצה מתנדב שומר חינם-אם השומר רוצה לעשות את זה בהתנדבות מותר לואם הוא נותן את השכר במתנה גמורה ללשכה,
כיוון שהעומר ושתי הלחם צריכים לבוא מכסף של הציבור
אמרו לו: אף אתה אומר שאינן באים אלא משל ציבור-ברגע שהיחיד עובד בשדה הוא זוכה בה שהיא הפקר, ואם הוא נותן את זה להקדש זאת מתנת יחיד, ואסור שקרבנות ציבור יבואו מכסף של יחיד
משנה ב'
פרה(אדומה), ושעיר המשתלח(של יום כיפור), ולשון של זהורית(חוט שמשליכים לאש בעת שריפת הפרה), באין מתרומת הלשכה,
כבש פרה-גשר שעשו מהר הבית להר המשחה שממנו מוציאים את הפרה מפני חשש קבר תהום,
וכבש שעיר המשתלח-ביום כיפור כשהכהן לוקח את השעיר לעזאזל עשו גשם מין העזרה לחוץ לעיר מפני אנשים שהיו מתלשים בשערו של המוליך שיקח את השעיר מהר ויכפר עלי'הם,
ולשון שבין קרניו-המוליך את השעיר לעזאזל כשהם מגיעים לצוק קושר חוט לבין קרניו ולסלע ומפיל את השעיר(נלמד בע"ה ביומא).
ואמת המים-תעלה המביאה מים לעזרה, וחומות העיר ומגדלותי'ה, וכל צרכי העיר-מנקים את הרחובות,מתקנים את הדרכים וכו'..
(פרק א' משנה א')באין משיי'רי הלישכה.
אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן-כל שנה הכהן הגדול עושה גשר חדש
משנה ג'-מה עושים בכסף שלא שמו בסלים
מותר שיי'רי הלשכה מה היו עושין בה?
לוקחין בהם יינות,שמנים וסלתות, והשכר להקדש-קונים הרבה יי'ן,שמן וסלת ומוכרים אותם לכל מי שצריך להביא מנחה, וכל הרווח הולך להקדש, דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר: אין משתכרין משל הקדש-לא עושים מסחר משל הקדש, זה לא מכובד,
ולא משל עניי'ם-לא עושים מסחר בכסף של עניי'ם שמא תפסיד את הכסף ולא י'הי'ה לך ממה להחזיר
משנה ד'
מותר תרומה מה היו עושין בה?-מה עושים בכסף שתרמו ונשאר אחרי שקנו את הקרבנות,
רקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים-לוחות זהב לציפוי הקירות, התקרה,והרצפה
ר' ישמעל אומר: מותר הפירות לקיץ המזבח(עולות)(מה שאמרנו במשנה הקודמת)-כשאין נרדים ונדבות ולא מקריבים במזבח כלום, מקריבים עולות
ומותר התרומה לכלי שרת-הכלים הם לחיטה ולכן מותר לקנות כלים,(כמו הכלל במשנה א'-צורך קרבן כקרבן).
ר' עקיבא אומר: מותר התרומה לקיץ המזבח, ומותר נסכים לכלי שרת(כלים למקדש)-הגזברים היו מזמינים מסכנים שמן יי'ן ושמן, אם הם קבעו 3 סאין בסלע והמחיר ירד ועכשיו זה עולה 4 סאין בסלע, הספקין מוכרים להם 4 סאין בסלע, הסלע שהתווסף נקרא מותר נסכים,
וכן הספקים מביאים להם סאה גדושה ומקריבין סאה רגילה, הגודש הזה הוא נקרא גם מותר נסכין,
אפי' שאמרנו במשנה הקדומת שר' עקיבא סובר שלא משתכרין בשל הקדש כאן מותר, שזה לא מסחר אלא המסחר בא מעצמו.
ר' חנני'ה סגן הכהנים אומר:מותר נסכים לקיץ המזבח, ומותר התרומה לכלי שרת.
זה וזה לא היו מודים בפירות-גם ר' עקיבא וגם ר' חנינא סגן הכהנים לא מסכימים לעשות מסחר בכסף של ההקדש.
משנה ה'
מותר הקטורת מה היו עושין בה?-הקטורת שנשארה בסוף השנה(ושלושה מנים יתרים שמהם..לא כל שלושת המנים נכנסים החופן הכהן הגדול, וגם מכינים קטורת לכל השנה, ואם החודשים חסרים אז יש מיותר-מותר הקטורת), (אסור להשתמש בה בשנה הבאה).
מפרישים ממנה שכר לאומנין-לוקחים מהלשכה כסף בשביל לשלם לאומנין(בית אבטינס הממונים על הקטורת)
ומחללין אותה על שכר האומנין, ונותנין אותה לאומנין בשכרן--מחללים את קדושת הקטורת לכסף, ונותנים לאומנין את הקטורת,
וחוזרים ולוקחין אותה מתרומה חדשה-קונים מהאומנין את הקטורת בכסף של התרומה החדשה.
אם בא החדש בזמנו-אם הגיע הכסף לפני חודש ניסן,
לוקחין תרומה מתרומה חדשה, ואם לאו מן הישנה-אסור להשאיר את הקטורת חולין.
משנה ו'
המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויי'ם לקרבנות ציבור-אדם הקדיש את נכסיו והיו בהם קטורת\סממנים,
ינתנו לאומנים בשכרן-נותנים מהנכסים לעובדי המקדש, והם מתחללים על העבודה, וקונים מהם בחזרה את הקטורת.
דברי ר' עקביא.
אמר לו בן עזאי אינה היא המדה-לא עושים כך,
אלא מפרישין שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה
חדשה-לוקחים את הכסף שלהם מהלשכה ומחללים עליו את הקטורת, נותנים לפועלים את הקטורת וקונים מהם אותה מכסף חדש.
משנה ז'
המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראוי'ה לגבי המזבח,
זכרים ונקבות-
ר' אליעזר אומר:
זכרים-ימכרו לצרכי עולות-ימכרו למי שצריך להביא עולה,
ונקבות-ימכרו לצרכי זבחי שלמים-מוכרים את הנקבות למי שצריך להביא שלמים,
ודמי'הם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית.-ר' אליעזר סובר שכל ההקדשות הם לבדק הבית, וגם אם זה דבר הראוי להיקרב, אלא שכל הראוי למזבח אינו יוצא ידי המזבח ולכן צריך למכור לשם קרבנות.
ר' יהושע אומר
זכרים עצמן-יקרבו עולות-כיוון שאותו אדם שהקדיש את נכסיו התכוון שיקריבו את הזכרים לעולות,
ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמי'הם עולות-לא מביאים עולה נקבה, ולכן מוכר את הנקבות ובכסף מביא עולות,
ושאר נכסים יפלו לבדק הבית.-ר' יהושע סובר שכל הראוי למזבח מן הסתם הקדישו אותו לשם עולה,
ר' עקיבא אומר: רואה אני את דרי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע,
שר' אליעזר השוה את מידתו-ר' אליעז אמר שהכל הולך לבדק הבית,
ור' יהושע חלק-ר' יהושע חילק בין בהמות לבין נכסים, הלכך ר' אליעזר עדיף.
אמר ר' פפיס: שמעתי כדברי שני'הן,
שהמקדיש בפירוש כדברי ר' אלעזר-אם אותו אדם אמר "בהמותי ונכסי להקדש"-מוכרים את הבהמות והכסף הולך להקדש.
והמקדיש סתם כדברי ר' יהושע-אמר "הרי נכסי הקדש".
משנה ח'
המקדיש נכסים ויו בהם דברים ראוין על גבי המזבח,
(כגון
יי'נות(לניסוך היי'ן
),שמנים(למנחות
) ועופות(קינים),
ר' אליעזר אומר: ימכרו לצרכי אותו המין(נסכים\מנחות\קינים) ויביא בדמי'הן עולות-שהם ראויי'ם למזבח.
ושאר נכסים יפלו לבדק הבית-כדעת ר' יהושע במשנה הקודמת.
משנה ט'
אחת לשלושים יום משערים את הלשכה.-עושים ספירת מלאי כדי לראות כמה צריכים לשלם לספקים שמהם קונים יי'נות שמנים וסלתות(כמו שאמרנו במשנה ד' "מותר נכסים")
כל המקבל עליו לספק סלתות מארבע(ארבע סאין בסלע),
עמדו משלש(המחיר התיקר לשלוש סאין בסלע)-יספק מארבע,
משלש ועמדו מארבע(המחיר הוזל)-יספק מארבע,
שיד הקדש על העליונה-ההקדש לא מפסיד.
ואם התליע סלת-התליע לו-אם הסלת התליע אצל ההקדש, הספק סופג את ההפסדים.
ואם החמיץ יי'ן-החמיץ לו,
ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה-הספק מקבל את הכסף רק אחרי שהקריבו את הקרבנות.